What Is Heard in the Mountains: Paul Celan’s Gespräch im Gebirg in the Light of its Hebrew Translation

Abstract

This article focusses on Paul Celan’s Gespräch im Gebirg [Conversation in the Mountains] in the light of its Hebrew translation. Written in 1959, this short prose text is regarded as Celan’s response to Theodor W. Adorno’s statement that “writing poetry after Auschwitz is barbaric.” As various scholars have pointed out, the question of sound is central to this response: How to bear witness to that which can no longer be heard? This question becomes even more crucial when dealing with issues of translation. In his epilogue to the Hebrew collection, Shimon Sandbank, the Hebrew translator, explains the difficulty of translating Celan’s hermetic work into Hebrew in general, and this prose text in particular. For example, in order to transfer the Yiddish syntax that Celan uses in the German, which cannot be translated into Hebrew, Sandbank introduced Yiddish words that do not appear in the original text. With regard to these dilemmas, I would ask: What does one hear when listening to Celan in Hebrew, and what happens to the language of the Other, the other language, in the transformation from German into Hebrew? This article suggests that the decisions taken by the Hebrew translator invite the reader to reconsider the relationships between the ethical and the poetical characteristics of Celan’s work.Cet article porte sur Gespräch im Gebirg [Entretien dans la montagne] de Paul Celan à la lumière de sa traduction en hébreu. Écrit en 1959, ce court texte en prose est considéré comme la réponse de Celan à l’affirmation de Theodor W. Adorno selon laquelle « écrire un poème après Auschwitz est barbare ». Ainsi que l’ont fait remarquer différents critiques, la question de la sonorité est centrale dans cette réponse. Comment témoigner de ce qu’on ne peut plus entendre ? Cette question est encore plus délicate quand il s’agit d’une traduction. Shimon Sandbank insiste sur la difficulté de rendre en hébreu l’œuvre hermétique de Celan en général et ce texte en particulier. C’est ainsi, par exemple, qu’il a choisi d’introduire dans sa traduction des mots en yiddish – qui n’apparaissent pas dans le texte original – afin de transposer la syntaxe yiddish – intraduisible en hébreu – qu’utilise Celan dans son texte en allemand. Je voudrais donc poser la question suivante : qu’entend‑on lorsqu’on écoute Celan en hébreu et qu’advient‑il de la langue de l’Autre, de l’autre langue, lors du passage de l’allemand à l’hébreu ? Cet article suggère que les choix opérés par le traducteur hébraïque invitent le lecteur à reconsidérer les liens entre l’éthique et le poétique dans l’œuvre de Celan.מאמר זה עוסק ב"שיחה בהרים" [Gespräch im Gebirg] מאת פאול צלאן בהקשר לשאלת התרגום לעברית. מדובר בטקסט בפרוזה שנכתב בשנת 1959 המשיב, בין היתר, לאמירה של אדורנו, כי "כתיבת שירה אחרי אושוויץ היא מעשה ברברי". ואכן, מבקרים שונים הצביעו על מרכזיות היסוד הקולי או הצלילי שבו; שהרי כיצד ניתן לשמר את זכרם של אלה שקולם נדם? איך להדהד את מה שלא נשמע עוד? שאלה זו מחריפה לנוכח אתגר התרגום. על כך העיד שמעון זנדבנק, האחראי לרבים מתרגומי צלאן לעברית, כאשר הדגיש את הקשיים שמערים צלאן על מתרגמיו, הן ביחס למכלול יצירתו, והן ביחס ל"שיחה בהרים". לדוגמא, הבחירה לשלב מלים ביידיש בטקסט היעד (עברית), שאינן מופיעות בטקסט המקור (גרמנית), על מנת לתרגם את התחביר של היידיש המופיע במקור. ארצה לשאול, אפוא, מה שומעים כאשר מאזינים לטקסט של צלאן בעברית ומה קורה לשפה האחרת, שפתו של אחר, במעבר מגרמנית לעברית? מכאן אבקש להראות כי הכרעות המתרגם לעברית מזמינות את הקורא לבחינה מחודשת של הזיקה בין הפואטי לאתי ביצירתו של צלאן.